מן הדמויות המפורסמות שבירושלים שבין החומות היה הרב משה יהושע יהודה לייב (המהרי"ל) דיסקין - המכונה 'הרב מבריסק'. הרב דיסקין נולד בעיר גרודנה בשנת תקע"ו (1816) ועלה ארצה בתרל"ז (1877). לפני עלייתו כיהן כרב בבריסק שבליטא, ומכאן כינויו 'הרב מבריסק'.
הדירה בקומה העליונה הפונה מזרחה הייתה דירתו של הרב דיסקין, שבה היה יושב רוב הזמן ועוסק בתורה. הרב מבריסק היה מקפיד מאד לגור בדירה שיהיו בה חלונות הפונים להר הבית, ע"מ שלא יעברו 30 יום ללא שיראה את הר הבית. בית היתומים:
בחנוכה תרמ"א (1880), שלוש שנים וחצי לאחר שקבע מגוריו בעיר העתיקה, יסד הרב דיסקין בחצרו מעון ליתומים שנשא את שמו - "בית היתומים הגדול דיסקין". באותן השנים הייתה תמותה גדולה בירושלים וכך נשארו יתומים רבים שהיה צריך לדאוג לרווחתם ולחינוכם. שתי סיבות נוספות שגרמו להקמת 'בית היתומים דיסקין' היו: א) שליחי המיסיון שביקשו ללכוד במוסדותיהם נערים יהודים. ב) בית היתומים של ד"ר הרצברג שהיה מקורב למשכילי ירושלים, ושהרב דיסקין שהיה רב חרדי ומוכר בעיני משכילי ירושלים כקנאי חשש שהנערים במוסד של ד"ר הרצברג יתחנכו על ברכי ההשכלה החילונית.
היתומים העזובים קבלו במוסד מזון, הלבשה וחינוך יהודי. המוכשרים שבהם למדו בישיבות, והאחרים למדו מלאכה במוסד ומחוצה לו. על בית היתומים הופיעה ידיעה מפורטת בעיתון 'החבצלת' בכסלו תרמ"ד [12.1883], לפיה ישנם כ-45 יתומים בבית, מגיל 5 ועד 18, בהם תימני אחד, והשאר אשכנזים. הצעירים שבהם (כמחצית) לומדים בת"ת של בית היתומים, והגדולים יותר לומדים מקצוע בשעות היום, ורק אחרי מנחה לומדים תנ"ך, מוסר ושו"ע. המקצועות אותם לומדים היתומים הם: סנדלרות (13), נגרות (7), צורפות, סדרות, סת"ם, כורכות, עיבוד עורות, חייטות ופחחות. עוד מוזכר שם כי לבית היתומים ישנם כבר 12 בוגרים ש'יצאו לחיים' ועובדים לפרנסתם במקצוע אותו למדו בבית היתומים. רוב היתומים ישנו אצל קרוביהם או אצל האומנים שלימדו אותם, ורק מעט ישנו בבית היתומים. אך כל היתומים היו מגיעים לבית היתומים לתפילה וארוחת-בוקר לפני הלימודים או העבודה. גם לארוחת צהריים, מנחה, ערבית וארוחת ערב, היו מגיעים כל היתומים אל הבית. גם ביגוד ניתן ליתומים מבית היתומים. אחד המבקרים בבית היתומים היה השר משה מונטיפיורי.
בשנת תרמ"ו (1886) נקלע בית היתומים לקשיים כלכליים, מחוסר תמיכה והכנסה.
בנוסף הקים הרב דיסקין בחצרו את ישיבת "אהל משה" בשנת תרנ"ד (1894). המניע להקמת הישיבה הייתה ההקצבה הנמוכה שקבלו ת"ח בישיבות (חצי נפוליאון לחודש), בניגוד לרצון הרב מבריסק שת"ח יתפרנסו שלא בצער.
בעת שקנה הרב את החצר, הוא נשאר חייב 1000 נפוליאון בשטרי חוב, וכשהגיע זמן הפירעון לא היה בידו לשלם, וכיון שהיה הרב נתין עות'מאני היה אפשר להכניסו לכלא. כדי למנוע זאת פנו שני עסקנים אל הגביר ר' משה ויטנברג שיציל את הרב ממאסר, ר' משה הסכים, בתנאי שהבית יועבר לרשותו והוא יקדישהו מיד לבית היתומים ולמוסדות תורה וחסד כפי ראות עיניו. וכך היה, ר' משה שילם את החוב, וקבע כי חדרי בית היתומים יישארו לבית היתומים, שאר החדרים יושכרו לדירות פרטיות שהכנסתם תתחלק לארבע - רבע לבית היתומים, והשאר לשלושה מוסדות תורה וחסד אחרים.
בית היתומים התקיים במקום כחמש עשרה שנה. בשנת תרנ"ו (1896) לערך עבר המוסד לעיר החדשה, תחילה לשכונת הבוכרים, ואח"כ לרח' הלני המלכה לחצר משפ' עמיאל. מאז תרפ"ז (1927) בערך שוכן המוסד בבנינו הגדול שבגבעת שאול.
בכ"ט טבת תרנ"ח (23.1.1898) נפטר הרב דיסקין, במפעלו המשיך בנו הרב יצחק ירוחם דיסקין.
לאחר שבית היתומים עבר מן החצר, התגוררו בה מספר משפ' יהודיות עד סמוך למאורעות תרצ"ו (1936).
בדירתו של המהרי"ל דיסקין גרה שיינדל אסתר בלוי ובעלה הרב יצחק שלמה בלוי, שהיה מזכירו של המהרי"ל, הוריהם של ר' משה (אגודת ישראל) ור' עמרם (נטורי קרתא). לעיתים נקראה החצר גם על שמה - 'חצר שיינדל'. חצר דיסקין שבחזקת הקדש ויטנברג שופצה ע"י 'עטרה ליושנה' בשנת תשמ"ב (1982) בערך, ונכנסו לגור בה משפחות יהודיות.
להזמנת סיורים בעיר העתיקה בעקבות הסיפורים לחצו כאן או חייגו 072-2555616.
בטעינה...